לוב

בשיאה מנתה הקהילה היהודית בלוב כ – 35,000 יהודים; רובם עלו לארץ בין השנים 1949 – 1950, חלקם היגרו לאיטליה.

ב – 1911 נכבשה לוב על ידי איטליה ומצבם הכולל של היהודים השתפר הן מבחינה משפטית, הן ביחס הסביבה אליהם.  לאחר הקמת המפלגה הפשיסטית ועליית בניטו מוסוליני (1945-1883) לשלטון באיטליה בשנת 1919 התעצמו תהליכי ההשתלבות בתרבות האיטלקית והתרומה של יהודי איטליה למדינה בתחום הכלכלי והחברתי הייתה משמעותית. הציונות התחזקה מאוד בלוב כבר מ – 1917 כאשר התקיימו הבחירות הראשונות למועצת הקהילה היהודית בה הגיש אליהו נחיאסי את מועמדתו לתפקיד ראש הקהילה בשם התנועה הציונית וזכה לרוב.

בנובמבר 1938 פרסמה איטליה את מניפסט הגזע האיטלקי שהדיר את היהודים מהחברה האיטלקית ופגע ביכולתם להמשיך להתפתח ולתרום למדינה. במלחמת העולם השנייה הקהילה היהודית בלוב סבלה קשות בראש וראשונה מהלחימה שהתנהלה על שטחה במשך כשנתיים וחצי. הצבא האיטלקי נחל תבוסה ראשונה במערכה נגד הארמיה השמינית הבריטית ובעקבות זה שלח היטלר את צבאו ללוב, מה שידוע כקורפוס האפריקני, בפיקודו של ארווין רומל. בנובמבר 1942 הובסו צבאות הציר על ידי צבות בעלות הברית באופן סופי ובינואר 1943 נפלה לוב לידי הבריטים שהקימו בה ממשל מינהלי צבאי. לבריטים לא הייתה כוונה לשלוט בלוב שכן הם היו בעיצומו של תהליך חשיבה על דה-קולוניזציה מארצות שבהן שלטו, לרבות ארץ ישראל. החיילים היהודים בצבא הבריטי, שהיו בין הכובשים של לוב, סייעו ליהודי לוב בתחום החינוך היהודי והעלייה וכן חיזקו את רוחם לאחר המלחמה.

נובמבר 1945, פוגרום ביהודי לוב

בנובמבר 1945 ארע פוגרום קשה במיוחד ביהודי לוב. במשך שלושה ימים פרעו המוסלמים הלובים ביהודים בטריפולי ובכפרים לאורך מישור החוף. מעל 130 יהודים נרצחו, מאות נפצעו ורכוש יהודי רב נבזז. הקהילה היהודית הזדעזעה מעוצמת הפוגרום. היישוב בארץ ישראל נערך ושלח שליחים לעידוד הפעילות הציונית ולארגון הגנה יהודית מקומית. אחת התגובות של הקהילה היהודית בלוב הייתה ההעפלה בים וביבשה לארץ ישראל. להערכת החוקרים כ 3,000 יהודים מלוב עזבו את המדינה שהם כ 10% מכלל הקהילה, מספר גדול מאוד יחסית לגודל הקהילה

לאחר הקמת ארגון האומות המאוחדות ב 1945 הוחלט על כינון וועדה בינלאומית לבחון את עתידה של לוב. הוועדה הגישה את המלצותיה ועיקרן הקמת מדינה לובית עצמאית בראשותו של אידריס, מלך הסנוסיה שפעלה במזרח המדינה, בעיקר באזור קרניאקה. מיד לאחר הקמת מדינת ישראל פרץ פוגרום נוסף ביוני 1948 בו נרצחו 14 יהודים וההגנה היהודית הגנה על הרובע היהודי. ב־21 בנובמבר 1949 קיבלה העצרת הכללית של האומות המאוחדות החלטה להעניק עצמאות ללוב. בשנת 1951 מונה אידריס למלך תוניסיה.

יהודי לוב: חיסול גלויות

בעקבות המצב הפנימי המתוח בלוב והמהלכים המדיניים הבינלאומיים על עתידה של לוב הוחלט לראות במחלקת העלייה של הסוכנות היהודית את הקהילה היהודית בלוב כקהילה של חיסול גלויות מיידי, כלומר מאמץ של מוסדות המדינה להוציא את כל היהודים מהמדינה לישראל. ואכן אוניות של חברת צים שטו בין נמל חיפה לנמל טריפולי. משרד העלייה בטריפולי דאג לרישום העולים מלוב ומעט הרכוש שהורשו להוציא מהמדינה. סוורים ערביים בנמל העמיסו את החפצים של העולים לאוניה והם הפליגו לחיפה. כך הסתיים הקיום היהודי בלוב כאשר מעל 30,000 יהודים עלו בשנים אלה 1950-1948. מאות יהודים נותרו בעיקר בטריפולי הבירה וגם אלה היגרו לאחר פוגרום גדול שארע בלוב בעקבות מלחמת ששת הימים. בכך תם הקיום היהודי בקהילה עתיקת יומין זו.

פרופ' חיים סעדון

המחלקה להיסטוריה, פילוסופיה ומדעי היהדות באוניברסיטה הפתוחה ומכון בן-צבי לחקר קהילות ישראל במזרח